יום שישי, 22 ביוני 2012

כישורי חיים


כולם שואלים אותי , מה כול הורה צריך? למה "הנגיעה של אמא" והידע שיש בפנים , יכול לשנות חיים ?

כדי לענות על השאלה הזו - אולי נתבונן במציאות של כול הורה.
מהורים יש המון ציפיות. מצידם עצמם כהורים,מצד החברה ומצד הילדים שלהם.
מצפים מהם לעמוד בציפיות.מצופה מהורה לספק צרכים בסיסים לביתו ולילדיו (אוכל,ביטחון....),
מצופה ממנו להיות דומיננטי ולהפגין דוגמא אישית, מצופה ממנו ללמד ו/או לדאוג לידע לילדיו(כרגע לא חשוב איזה ידע)
ובעיקר-"להביא קבלות". לגדל ילדים "טובים" עם נימוסים,יכולות,ידע,כישורי חיים...שיובילו ויהפכו
להורים ולאנשים "מנהיגים ומעצבים" חברה ודור עתיד.

אז, מה הורה צריך?

הורה צריך כוח.הוא צריך להיות "חזק".פיזי , לוגי ,ומנטאלי.
הורה צריך ידע. כמה שיותר נרחב וביותר נושאים-ה"רווח" כולו שלו.יהיה לו הרבה יותר קל להתמודד עם החיים וילדיו בפרט.
ולא פחות חשוב , הורה צריך תגמול. תוצאה ודאית / ויזואלית .ילדים "ווינרים" שמצליחים,עצמאים....וכמובן, מסבים להורה נחת וכבוד.

כדי שיוכל לממש את המציאות והצרכים שלו, הורה צריך חיבור טוב עם כול אדם (שיכול לעזור ולהוסיף לו), ובפרט עם ילדיו
הורה צריך לדעת "איך לדבר עם "העולם וילדיו. תקשורת בינאישית אפקטיבית. (הספר ייתן יתרון משמעותי ביכולת לתקשר עם הילדים במינימום התנגדות ומקסימום אפקטיביות).

תקשורת בינאישית אפקטיבית היא אחת מהיכולות שמוגדרות ככישורי חיים, והיא לא נלמדת בבית הספר. 
היא לא נלמדת בכלל (לפחות לפי מה שאני יודע)-רק מניסיון אישי של ההורה או "כישרון טבעי".
ישנם המון יכולות שמוגדרות ככישורי חיים , שקריטיות לחיים של ילדנו , והם לא נלמדות בשום מקום- ניהול זמן, קבלת החלטה, אינטיליגנציה פיננסית....
כול אלו הם כישורי חיים שיקבעו ויעצבו את חייהם של ילדנו במציאות היום יומית , וזה תפקידנו ואחריותנו ללמד אותם-זה מצופה מאיתנו כהורים,
לא "הציונים" בבית הספר (ואני בכלל לא מזלזל בחשיבות ובידע שנרכש שם).
היכולות הבסיסיות של ניהול עצמי הם שיקבעו את ההצלחה של ילדנו. אתם בטח "מכירים ושמעתם" על המון אנשים שהיו מצטיינים בלימודים ובבית הספר
אך לא "הצליחו" בחיים - משפחה מפורקת, נפילות כלכליות...."עליו אי אפשר להאמין".....
לצערי,אי אפשר ליצור תוצאה אפקטיבית (הצלחה,אושר...) בלי ה"כלים" המתאימים.

אני מאמין שזה לא מתפקידו של שום הורה "להניע את גלגל החיים" של הילד. זה באחריותו של הילד עצמו.
אני כן מאמין, שתפקידו של ההורה  הוא לדאוג, שלילד יהיו מספיק "כלים ויכולות" , להתמודד עם מהמורות החיים (ויהיו כאלו הרבה).
כמה שיותר יכולות לילד ,הוא יצליח "לעבור בלי קפיצות וטלטלות קיצוניות" על כול המהמורות שהחיים יציגו לו.

יום ראשון, 10 ביוני 2012

תשובות ל- 4 שאלות שחוזרות על עצמן

הכנתי סרטון שעונה על 4 שאלות / נושאים ,שקיבלתי מאמהות,שרכשו את הספר או הורידו את הטעימה בחינם והתלבטו לפני קניה.


יום חמישי, 17 במאי 2012

הם באמת מפונקים?


אמא יקרה.
כשאת פונה לילדך במסר תקשורתי כלשהו, הוא מודד אותך לפי ערכים, עקרונות ו"סטנדרטים" מסוימים ש"מוטבעים" בו.
תת המודע שלו מאשר / לא מאשר את המסר        (בטוח/מסוכן...נעים/יש פוטנציאל לטראומה....)...
בעקבות המסקנה, מתעוררים רגשות אצל הילד (חיוביים/שליליים)...
שמובילים את הילד לפתח אסטרטגית  חשיבה והתנהגות כדי להתמודד עם המצב...
והוא מגיב, בצורת עשייה והתנהגות מסוימת.


כשתת המודע מקבל את הצרכים התקשורתיים  בצורה "הנכונה " לו, קיבלנו ילד נעים, רגוע, ממושמע, נוח, אפשר להעביר לו מסר....וכשלא- ילד שמגלה התנגדות סמויה/גלויה. ככל שיש פער, בין הצרכים התקשורתיים של הילד ובין העברת המסר מצדך , רמת ועוצמת ההתנגדות גדלה.

זה מאד פשוט.

בלחיצה על הקישור תוכלי לקבל דוגמא למפת חשיבה והתנהגות ל-3 שמות של ילדים הכי מובילים כיום,כדי
להבין שזה מאד קל.צריך רק קצת "להיות פתוח".

כמובן שאם תרצי לקרוא יותר לעומק תוכלי לקבל טעימה חינם מתוך הספר "הנגיעה של אמא".

יום ראשון, 6 במאי 2012

הורות-אהבה והגיון


מה זה חינוך?
חינוך ילדים זהו תהליך חזותי, מילולי ותקשורתי שמטרתו יצירת וליטוש "יהלום גולמי-הילד שלנו" ונתינת כיוון, דרך ויכולות לחיים כדי שישתלבו בחברה, ובאותו זמן, תחושת "ווינר" שהוא מסוגל ויכול להתגבר על כל מכשול, ולהשפיע בחברה, ובחיים הבוגרים שלו כפרט.
זהו האידיאל ומה המציאות?
אתם מכירים את זה שאתם "מתים מאהבה" על הילד שלכם, אבל לא מסוגלים להחליף אתו שתי משפטים בלי לקבל "רגע  אימא ,עוד מעט, לא רוצה..." וככל שהם גדלים המצב נהיה גרוע יותר. הילד מתכסה "בקוצים" –כל מי שמתקרב  "מקבל בראש" .איך אפשר בצורה כזו לחנך? איך אפשר בצורה כזו ללמד את הילד ערכים, כללים, כישורי חיים שהוא כל כך צריך אותם להמשך? הילד כל הזמן במצב מגננה ו/או דחייה, הוא לא במצב של קבלה ופתיחות.

לצערי "דור האינטרנט" משלם את המחיר. הילדים שלנו בודדים. הם חשופים למדיה קלה, זמינה ונוחה (טלוויזיה, אינטרנט, משחקי מחשב...) שלא מצריכה מהם שום כישורי חיים חוץ ממוטוריקה וגמישות ידיים. התקשורת ביניהם נעשית בצורת "אינסטנט" ומאחורי מסכות , הגנות ומסכי מחשב, ובכל רגע נתון במקום להתמודד עם בעיה או ברגעי אי נוחות, הם פשוט יכולים ללחוץ על כפתור והבעיה נעלמת. לא צריך להתאמץ ולהתמודד, ועוד לא דיברנו על המציאות הכלכלית של החיים שגם לא עוזרת.
ישנם אנשים שלפרנסתם חייבים להימצא הרבה שעות מחוץ לבית, ואינם "נמצאים פיזית" עם הילדים, ומתוך בדידות פיזית הילד פונה למקומות שיכולים לספק ו/או להפיג לו את השעמום ו-" הלבד ".
אנחנו עדים לכך, שמבחינה סטטיסטית, נתוני האלימות בקרב בני הנוער רק עולים, וגיל התחלת האלימות רק יורד.  היום כשהילד שלנו הולך למועדון הפסקנו לחשוב: "האם הוא ייהנה?" .אנחנו מתפללים  שנקבל אותו בריא ושלם ולא הסתבך בקטטה, והערב יעבור בשלום.
אז נכון שחינוך, כולל בתוכו המון מיומנויות להורים, שאף אחד לא לימד אותנו. ישנם כאלו שאומרים שחזרה על כללים וגבולות לילד יתנו לו הרגשת ביטחון ורוגע, ומשם אפשר לתת לו ערכים. ישנם כאלו שאומרים שדוגמא אישית היא החינוך הנכון.  "מעץ תפוחים יוצא רק תפוחים"- אם אני "טוב" הילד "יצא טוב". יש כאלו שאומרים כוח ויד נוקשה היא הפתרון -"להחזיק קצר" ולהדוף את כל "הרעות שבאות".
אני חושב שהכול נכון וצריך, וביחד עם זאת, חסר משהו במשוואה. כל אלו הם צורות תקשורת עקיפות, מה עם תקשורת ישירה עם הילד?
בכל צורות המדיה שתופסות לנו את הילדים, משתמשים שם בתקשורת ישירה (אינטרנט ,פייס בוק ,טלוויזיה...) הילדים פונים בצורה ישירה אחד לשני. אם התקשורת מוצלחת או לא זו בעיה אחרת, אך הצורה היא ישירה.
ובנוסף, הצורה והשיטה עובדת. המציאות העובדתית היא שהם כל היום רוצים להיות שם. רק כשההורה פונה בצורה ישירה, הילד נכנס למגננה/דחיינות .זה יכול לקרות מכמה סיבות:
  1. הוא לא רגיל שההורה פונה אליו בצורה ישירה וזה מלחיץ אותו. הוא רגיל רק כשהוא עושה משהו לא טוב ההורה  פונה אליו.
  2. ההורה לא פונה נכון וזה גורם להתנגדות מצד הילד.
אם צורת התקשורת הישירה כן "עובדת" אצל הילדים למה אנחנו לא משתמשים בכלים ו/או בדרך שהם כן יכולים לקבל?
אמר שלמה המלך החכם באדם: "חנוך לנער על פי דרכו", צריך לשלב בין כל הדרכים ולמצוא את "שביל הזהב" על מנת להגיע למצב ,שהילד מוכן ורוצה לקבל מאתנו איזשהו מסר. ובנוסף ,צריך למצוא פתרון ייחודי לכל ילד, פתרון כללי זה טוב אבל לא מספיק טוב. מה שמתאים לאחד-לא בהכרח מתאים לאחר.
ישנה פה בעיה קטנה –אף פעם ו/או אף אחד לא לימד הורה כיצד "למצוא את שביל הזהב" כדי לדבר עם הילד שלו, לא בבית הספר ,לא ההורים של ההורים ולא בספרים.
מה עושים?
זה נכון שישנם אנשים שיכולים ומסוגלים באופן אינטואיטיבי לתקשר ברמה גבוהה עם כל אחד ועם הילדים שלהם בפרט, ועם זאת ישנם אנשים שקשה ו/או   "אין להם את זה" . זו המציאות אך היא לא מוחלטת-תקשורת היא יכולת נרכשת וככל שמתאמנים בה היא מתפתחת לרמות מצוינות.
אני מעוניין בשינוי. אני אציע ואלמד נוסחה קלה ופשוטה ,באמצעים של חשיבה מחוץ לקופסא, כיצד לזהות ולהגדיר את הצרכים התקשורתיים של הילד (באופן ספציפי),על מנת לקבל את "שביל הזהב כדי לדבר אתו".
כשלילדים יש "הורים עם נוכחות ודומיננטיות" ולא "הורים שנמצאים" הוא גודל בתוך חממה של ביטחון ואושר, ובנוסף, ההורים  יחוו נחת מהחוויה הזו שנקראת הורות.
וכבונוס אני כבר אגלה לכם. הנוסחה מתאימה לכולם-
ללא הבדל מין, גזע, וגיל.
אז מ"רגע..." ל- "טוב אימא.." ב-10 דקות בלי עצבים ובלי להיות מומחה.
מתערבים?