‏הצגת רשומות עם תוויות תרוצים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תרוצים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 31 בדצמבר 2012

"ואהבת לרעך כמוך"


קיבלתי מייל לפני כמה ימים עם בקשה לעזרה בניתוח שמו ומצבו של ילד.ה"פונה" (אני התחייבתי לא לחשוף פרטים מזהים)
קוראת את הפוסטים שלי,והחליטה שאין מה להפסיד-כול עזרה תתקבל בברכה.או כמו שאני מאמין-"עד כאן זה טוב-אפשר יותר טוב".אני מפרסם פה (עם אישורה) את המקרה:

"יניר עוד מעט בן 10, ואני מגיל די קטן רצה איתו המון. הוא די מורכב ממש קצת מהכול - מוגדר עם הפרעות קשב וריכוז, בעיות התנהגות, בעיות רגשיות , ואינטלגנציה נמוכה. היה בהרבה אבחונים, עובר הרבה טיפולים פרה רפואיים בכל תחום, לומד בכיתה קטנה ולאחרונה אנחנו אף בודקים להעביר אותו לחינוך מיוחד כי הוא לא מוצא את מקומו. ממש לא פשוט איתו, עוברים איתו המון , בכל יום ויום.אגב - יש לי בת נוספת - היא בת 6.5 ודי שונה ממנו, למרות שלאחרונה מתחילה להראות בעיות התנהגות ולחקות אותו בכמה דברים. נראה לי שמרוב שתשומת הלב מופנה ליניר היא נשארת קצת בצד. גם משהו שצריך לעבוד עליו.מה עושים?"

כתבתי אליה:

תודה רבה שאתם נותנים לי את הזכות "לגעת בחייכם"
אני פועל לפי שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי.בבסיס השיטה עומדת התובנה
שבשם האדם יש את הקודים להפעלתו ולהתקשרות אליו.זו היא גם היחודיות שלה-זהו פיתרון "פינצטה".
נתחיל-

מה יניר רוצה?(מניע רגשי להתנהגות שלו)

הוא רוצה להיות ווינר-לנצח.
הוא רוצה לנהל את עצמו והסביבה
הוא רוצה להרגיש "טוב"-שידברו אליו יפה,טון נעים,מילה זו מילה,אם דרשת ממני-גם אתה צריך לעמוד בזה.,לא להתעסק בטפל אלא בעיקר(בשבילו לימודים זה טפל-לא מבין את החשיבות והצורך לעתיד)...
הוא רוצה "תפקיד"-רוצה להיות רלוונטי/שותף ל...

מה יניר צריך?(מניע שכלי להתנהגות שלו)

הוא צריך ידע,יכולות ומיומנויות
ודאות ולא לוותר לו על....
דוגמא אישית,דיוק ודומיננטיות(זכות הבחירה מתוך..)
הוא צריך להיות "מותג"

איך לדבר/הגישה התקשורתית אל יניר כדי לספק לו את הצרכים שלו?

לדבר אליו יפה-טון רגוע,ישירות-לא לשלוח מסר דרך מתווכים(אח/אחות)
להתחיל עם היעד שלי אליו ולשאול/לוודא אם יש לו את הידע הספציפי לעשות-אם חסר לו הידע לתת דוגמא לביצוע רצוי.
לסגנן בצורת משחק תחרותי-כדי שתהיה לו האפשרות לנצח
להראות לו את המסר-אם מדברים על "אמריקה" להראות לו תמונה/שקופית/ציור/פרוספקט/סרטון/כול דבר ויזואלי של "אמריקה".רק ככה הוא יכול לשמור על קשר רציף עם נושא התקשורת,במהלך התקשורת אליו.
להיות מדוייק במסר ובדרישה אליו(אני רוצה...תוך ככה וככה זמן....)לתת לו לבחור מתוך 2 פעולות(שכמובן יהיו לטובתך/טובתו).ככה ירגיש דומיננטי והדימוי עצמי שלו יעלה.

איך נדע אם התקשורת אליו נעשית "נכון"/אם יש שיפור?

חיובי-
רגוע,מרוכז,רודף שלום,ראשון-מנהיג ויוזם,שקדן,יורד לפרטים כדי ללמוד

היום-שלילי-
שחור או לבן-קיצוני,שם הגנות ולא נותן להתקרב,ריב ורמאות,רומס ודורס,יורה בלשון בלי לחשוב,ביקורתי וילדותי(לא מתנהג לגילו)

אני בטוח,שההתנהגות הקיצונית שלו היא לא רוב הזמן(לפחות לא במינון העיקרי של היום).המטרה שלי היא,להגדיל את המינון והכמות של "הזמן החיובי".להצליח "להחזיק אותו חיובי" יותר זמן רצוף מהיום.
אני מקווה שזה יעזור לכם ויעורר בכם השראה לדרך חדשה וטובה יותר,מבחינתכם.

וזוהי תשובתה אחרי כמה ימים:

"שבוע טוב,
הרבה הרבה תודות על התייחסותך המקיפה.
אני חייבת לציין שבהרבה דברים אתה ממש צודק , ואת היתר פשוט צריך לתרגל ולעבוד עם הילד בהתאם .
הגעתי אליך במקרה , דרך אמא שלי שכבר שמעה עליך רבות. האמת - שאני פחות מאמינה בכל זה, אבל שוב אציין שבלי להכיר את הילד רשמת הרבה דברים שאכן קיימים.

הבנתי שהגישה אליו זה נושא מאוד חשוב ולכן אני משתדלת לעשות זאת לאחרונה.
 שוב תודה,
-----(אמא של יניר) ."



יום רביעי, 11 ביולי 2012

חיים ומוות ביד הלשון

תקשורת זו היכולת "להכניס תוכן" ולהרוויח תועלת בקלות ופשטות.מתוך זה נגזרות הפעולות העתידיות או הצפויות בגלל התקשורת,וככה נולדת מציאות.
לתקשורת ביו אישית נכונה יש תהליך מאד לוגי ומסודר.יש תוכן שרוצים להעביר,יש קבלת ידע,יש "שיפוט ופרשנות" של הצד שמקבל,יש "רווח ותועלת" ל-2 הצדדים וכמובן רצון,ובסוף,יש תכנון-איך להעביר את התוכן בצורה נכונה ואפקטיבית?
תקשורת בין אישית היא למעשה,תהליך טבעי שיש לו 2 מטרות-"להרוויח תועלת מסויימת "(כול אחד לעצמו) ולברוא מציאות חדשה.
הבעיה מתחילה כאשר, עובדתית, 85% מהאוכלוסיה בעולם נכשלים בשלבים שונים של התהליך.אחד לא חושב מה הוא רוצה "להעביר ולהגיד"-לא ברור התוכן,או לא חושב לפני שמדבר-זה פופולארי.אחר,עושה את כול הדרך נכון אך נכשל בזיהוי הפרזנטציה הנכונה-בשלב ה"איך להעביר את התוכן?".
אני אתן דוגמא-לאחד חשוב הטון,לאחר חשובה הפנייה הישירה אליו ולא דרך "מתווך".לאחד חשוב הקשר עין במהלך העברת המסר כי הוא מודד גם שפת גוף ופחות מקבל את המסר מחוש השמיעה,לאחר חשוב שיציגו לו בצורת שאלה ובקשה-"לא לקבוע לו עובדה".כול אחד הוא עולם ומלואו וכול אחד הוא שונה וצריך גישה שונה אליו-כמו האצבעות ביד-אין אצבע אחת שווה.
להמון אנשים אין את הידע איך לזהות את הצרכים התקשורתיים של זה שממולנו על מנת להעביר לו מסר בלי כוח ובלי "לקבל עצבים",כי אם אני טועה,איך אפשר להסביר את התוהו ובוהו שהולך בעולם?-מלחמות,סכסוכים,אלימות של בני נוער,משהו מבקש שקט בלילה מנערים והתוצאה-דוקרים אותו למוות...ואין סוף."חיים ומוות ביד הלשון"-לא אני המצאתי.
אני מזמין אותכם להכנס לטעימה בחינם בספר שכתבתי "הנגיעה של אמא".שם תוכלו לקבל מושג מעמיק יותר,דוגמאות והמון ידע "איך לדבר ולהעביר מסר בצורה נכונה" בלי להפעיל כוח.
אני מתחייב-את כול זה אפשר ללמוד וליישם ב-10 דקות בלי להיות מומחה,וכמובן,תוכלו להגיב פה או בדף הפייסבוק שלי,ותעלו שאלות שיעניינו את כולם.

יום שישי, 6 ביולי 2012

אתה לא נותן לי כבוד


כל דבר בעולם/בחיינו-בנוי ומורכב מתהליך.הקמת עסק,קריירה,הקמת בית,בניית תוכנה,התבגרות,קבלת החלטה......להכל יש תהליך מסודר,שהבנת "הפרמטרים" בו ויישומם בסדר הנכון –תגרום להצלחת התהליך ולתוצאה "מנצחת".
אי אפשר "לקפוץ ולדלג" ו/או לערבב את סדר השלבים-התוצאה "הרצויה/המנצחת" פשוט לא יוצאת ואין סיפוק מהתוצאה החלקית שהתקבלה.
במהלך התהליך,כדי לבדוק אם אתה כשיר/מוכן לשלב הבא,מגיע "מבחן" בדמות קושי,שכדי לעבור אותו ,תצטרך "להוציא ולהשתמש" בכל מה שלמדת בתהליך עד כה-בדיוק כמו בבית ספר.
רוב האנשים בעולם לא מבינים את זה.הם משתמשים בתוצאה הסופית "כסמן/כהגדרה" למציאות שלהם,ולא מסוגלים לאבחן ולמקד-באיזה פרמטר בתהליך יש להם קושי.
אני ייתן דוגמא כדי לחדד את דבריי:
אנשים אומרים לחברים/למשפחה/לילדיהם... "אתה לא נותן לי כבוד"/"אתה לא מכבד אותי"...
יש פה בעיה-הם מרגישים "זלזול רגשי" מצידם אך לא באמת נותנים לצד שמנגד את האופציה לתקן-"כבוד" זו תוצאה סופית / סוף התהליך.כבוד זו מילה/הגדרה שמייצגת תהליך מובנה עם סדר,יש לו התחלה/אמצע והסוף הוא למעשה-תחושת ערך עצמי ודימוי עצמי של "מלך" שמוגדרת כמילה-כבוד.הם לא מבינים /מסוגלים להסביר "איפה יש פספוס בתהליך" "ומה הם היו רוצים שהצד שמנגד יתקן להבא?"
בעשרת הדיברות כתוב-"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך.....".
אלוהים למעשה נתן לנו תוצאה סופית שהוא רוצה שנגיע אליה+רווח מזה.את תהליך "הלמידה וההתבגרות והחקר" הוא השאיר לנו.
את השאלות של- מה זה כבוד?למה צריך אותו ולמה צריך לתת אותו להורים/לאחרים?איך נותנים כבוד?מי צריך אותו בכלל?מה אני צריך לעשות/איך להתנהג כדי שיבינו שאני נותן כבוד?....הוא השאיר לנו ללמוד ולהבין.אלוהים למעשה נתן פה "פתח כניסה" לאדם כדי שיעבור תהליך רגשי/התפתחותי של שאילת שאלות ותשובות,שיפתחו בו יכולות/עומק פנימי/הבנה והכרה ביכולותיו ואיכויותיו,ובסוף התוצאה הסופית של התהליך,תוגדר במילה-כבוד.
בואו "נמפה" את התהליך של –כבוד.(אני בטוח שלכל אחד יש "השגות/תובנות/תוספות ותתי סעיפים"-אני ממפה רק את המרכזיים והעיקריים):
1.      השלב הראשון הוא אמונה.הגישה צריכה להיות אכפתיות/אמפטיה כלפי הצד שמנגד(כדי שנרצה לקיים בכלל קשר רגשי איתו-כבוד זה תחושה),נוכחות –צריךלהיות ב-100%-פיזי ורגשי,פתיחות וחשיפה בלי פחד.אלו מצבים רגשיים שיכולים להתקיים רק אם יש אמון ואמונה בצד שמנגד "שלא ינצל אותנו לרעה" ואמונה עצמית "שנדע להתמודד עם כל צרה שתבוא בלי להתרסק".
2.      אם יש אמונה אז השלב הבא הוא-כנות וכוונות.בלהיות כנה עם כוונות טובות יש רכות מתוך עוצמה-יש אמת ומשמעות-יש מוטיבציה,אנרגיה ורצון לעשות "מעבר"-לרצות ולתת מתוך הבנה והכרת תודה על...
3.      אחריו מגיע בריצה-הביטחון.מרגישים "בטוח" בצד שממול ברצון "לחוות איתו ולהיות ביחד" ו/או במשמעות הקשר ובחוזק הקשר.מרגישים "בהירות" שהדרך הולכת ביחד.יש "דבק" בקשר-באש ובמים.
4.      בסוף מגיע –הדימוי  והערך עצמי."הצלחה ועבירת כל השלבים"-למעשה זה מוביל לתחושת "מלך/מלכה"-הצד שמול מבין חש ובין שהוא "שווה/יפה/ווינר" רוצים/משתוקקים/"כמהים" להיות איתו ועל ידו "ומעריכים" את כל פועלו למען....למעשה זה המימוש והגשמה-להרגיש מלך-"להרגיש כמו אלוהים".
כשאלוהים ציווה "כבד את אביך ואת אימך...",הוא למעשה הוציא אותנו (הילדים) למסע/תהליך של מציאת אמונה עיוורת בהורים שאוהבים אותנו גם כשאנחנו לא "מבינים ויודעים" מה הם עושים ולמה,שיש להם רק כוונות טובות וכנות ושנוכל לפתח כישורי תקשורת איתם ובכלל,שנמצא רשת ביטחון בהם ולמעשה "בזה שמכוון אותם",ונעריך ונכיר תודה על כל הקשיים שהם כהורים חוו/חווים בגידול שלנו.
למעשה כבוד להורים=תודה על העבודה הטובה שהם עשו כהורים-זה למעשה השלמת הייעוד שלהם-הם הגיעו "לשלווה ולנחלה"-הם מימשו את הייעוד שלהם.
כבוד=סמן/הגדרה שמשמעותה-"אני מכיר ב... ומוקיר ומעריך את זה מאד.
אם מבינים את התהליך-אז בפעם הבאה "שלא תקבלו כבוד" פשוט תדייקו ותסבירו –מה לא לשביעות רצונכם?מה לא קיבלת בתהליך?אל תזרקו "פצצה" כללית.עם הגדרה מדויקת אפשר "לעבוד ולתקן"-עם משהו כללי אי אפשר-ואחר כל אומרים..."למה...אני הייתי בסדר......"
איך זה קשור להורות – אם מבינים את התהליך,פתוחים ללמוד כישורי חיים בנושא תקשורת בינאישית אפקטיבית  אז גם יודעים איך להציג את המסר בצורה שתתקבל ללא התנגדות וללא כעסים ועצבים.וזה "תופס" גם על ילדנו.

הורות-תהליך או תוכן? קבלה או נתינה?

תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות".
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי.
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית....
אני יתן דוגמא:
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות.
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי...
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים.
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד".
איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?"
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה").
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים".
השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים?
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם?
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות".
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות?