יום שני, 31 בדצמבר 2012

"ואהבת לרעך כמוך"


קיבלתי מייל לפני כמה ימים עם בקשה לעזרה בניתוח שמו ומצבו של ילד.ה"פונה" (אני התחייבתי לא לחשוף פרטים מזהים)
קוראת את הפוסטים שלי,והחליטה שאין מה להפסיד-כול עזרה תתקבל בברכה.או כמו שאני מאמין-"עד כאן זה טוב-אפשר יותר טוב".אני מפרסם פה (עם אישורה) את המקרה:

"יניר עוד מעט בן 10, ואני מגיל די קטן רצה איתו המון. הוא די מורכב ממש קצת מהכול - מוגדר עם הפרעות קשב וריכוז, בעיות התנהגות, בעיות רגשיות , ואינטלגנציה נמוכה. היה בהרבה אבחונים, עובר הרבה טיפולים פרה רפואיים בכל תחום, לומד בכיתה קטנה ולאחרונה אנחנו אף בודקים להעביר אותו לחינוך מיוחד כי הוא לא מוצא את מקומו. ממש לא פשוט איתו, עוברים איתו המון , בכל יום ויום.אגב - יש לי בת נוספת - היא בת 6.5 ודי שונה ממנו, למרות שלאחרונה מתחילה להראות בעיות התנהגות ולחקות אותו בכמה דברים. נראה לי שמרוב שתשומת הלב מופנה ליניר היא נשארת קצת בצד. גם משהו שצריך לעבוד עליו.מה עושים?"

כתבתי אליה:

תודה רבה שאתם נותנים לי את הזכות "לגעת בחייכם"
אני פועל לפי שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי.בבסיס השיטה עומדת התובנה
שבשם האדם יש את הקודים להפעלתו ולהתקשרות אליו.זו היא גם היחודיות שלה-זהו פיתרון "פינצטה".
נתחיל-

מה יניר רוצה?(מניע רגשי להתנהגות שלו)

הוא רוצה להיות ווינר-לנצח.
הוא רוצה לנהל את עצמו והסביבה
הוא רוצה להרגיש "טוב"-שידברו אליו יפה,טון נעים,מילה זו מילה,אם דרשת ממני-גם אתה צריך לעמוד בזה.,לא להתעסק בטפל אלא בעיקר(בשבילו לימודים זה טפל-לא מבין את החשיבות והצורך לעתיד)...
הוא רוצה "תפקיד"-רוצה להיות רלוונטי/שותף ל...

מה יניר צריך?(מניע שכלי להתנהגות שלו)

הוא צריך ידע,יכולות ומיומנויות
ודאות ולא לוותר לו על....
דוגמא אישית,דיוק ודומיננטיות(זכות הבחירה מתוך..)
הוא צריך להיות "מותג"

איך לדבר/הגישה התקשורתית אל יניר כדי לספק לו את הצרכים שלו?

לדבר אליו יפה-טון רגוע,ישירות-לא לשלוח מסר דרך מתווכים(אח/אחות)
להתחיל עם היעד שלי אליו ולשאול/לוודא אם יש לו את הידע הספציפי לעשות-אם חסר לו הידע לתת דוגמא לביצוע רצוי.
לסגנן בצורת משחק תחרותי-כדי שתהיה לו האפשרות לנצח
להראות לו את המסר-אם מדברים על "אמריקה" להראות לו תמונה/שקופית/ציור/פרוספקט/סרטון/כול דבר ויזואלי של "אמריקה".רק ככה הוא יכול לשמור על קשר רציף עם נושא התקשורת,במהלך התקשורת אליו.
להיות מדוייק במסר ובדרישה אליו(אני רוצה...תוך ככה וככה זמן....)לתת לו לבחור מתוך 2 פעולות(שכמובן יהיו לטובתך/טובתו).ככה ירגיש דומיננטי והדימוי עצמי שלו יעלה.

איך נדע אם התקשורת אליו נעשית "נכון"/אם יש שיפור?

חיובי-
רגוע,מרוכז,רודף שלום,ראשון-מנהיג ויוזם,שקדן,יורד לפרטים כדי ללמוד

היום-שלילי-
שחור או לבן-קיצוני,שם הגנות ולא נותן להתקרב,ריב ורמאות,רומס ודורס,יורה בלשון בלי לחשוב,ביקורתי וילדותי(לא מתנהג לגילו)

אני בטוח,שההתנהגות הקיצונית שלו היא לא רוב הזמן(לפחות לא במינון העיקרי של היום).המטרה שלי היא,להגדיל את המינון והכמות של "הזמן החיובי".להצליח "להחזיק אותו חיובי" יותר זמן רצוף מהיום.
אני מקווה שזה יעזור לכם ויעורר בכם השראה לדרך חדשה וטובה יותר,מבחינתכם.

וזוהי תשובתה אחרי כמה ימים:

"שבוע טוב,
הרבה הרבה תודות על התייחסותך המקיפה.
אני חייבת לציין שבהרבה דברים אתה ממש צודק , ואת היתר פשוט צריך לתרגל ולעבוד עם הילד בהתאם .
הגעתי אליך במקרה , דרך אמא שלי שכבר שמעה עליך רבות. האמת - שאני פחות מאמינה בכל זה, אבל שוב אציין שבלי להכיר את הילד רשמת הרבה דברים שאכן קיימים.

הבנתי שהגישה אליו זה נושא מאוד חשוב ולכן אני משתדלת לעשות זאת לאחרונה.
 שוב תודה,
-----(אמא של יניר) ."



יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

טיפים לילדים עם לקויות למידה-המשך

מזג אויר קר,שעות הערב המאוחרות.מציץ בפייסבוק כדי לראות אם יש תגובות ולייקים לפוסט האחרון.
"יפה,יש התענינות ותגובות" - חושב לעצמי בסיפוק.העקשנות שלי מתחילה לחלחל לתודעה של הורים ומורים,כאחד.
מה לעשות,כנראה אני אידיאליסט ללא תקנה.
"נעמה את שומעת",אני מתקשר בלי לחשוב על השעה,"יש המון לייקים ותגובות.אנשים מתחברים לטיפים ולדרך
שאנחנו מציעים להם.הם מתחילים להבין שיש פה משהו אחר.."
"כן,ראיתי.גם אני עוקבת."היא עונה בטון קצת עצבני.בטח אני מפריע לה בבדיקת מבחנים או משהו-אני מהרהר לעצמי.
"נפרסם טיפ נוסף?" אני שואל בהתלהבות."כן ,בכיף.למה לא.אתה יודע שאני בעד כול דבר שיכול להקל ולעזור
להורים וילדים, כאחד."-היא יורה בלי היסוס.
"לפי שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי",היא מתחילה בלי להודיע,
תלמיד/ילד שהאות ה-3 בשמו היא ב' זקוק לחיזוקים מידיים:  "אתה יכול", "אתה יודע" , "אני מאמינה בך" .צריך לשדר לו תחושת בטחון.התלמיד צריך לדעת מהי המטרה שעליו לבצע. לכן צריך לכתוב לו סדר יום מוגדר.

סדר יום יסייע לילד לדעת מהי המטרה ומדוע עליו לבצע את המשימות, ובנוסף,הוא צריך לדעת מהו היעד הסופי.
צריך להעצים אותו במה שהוא טוב, ולתת לו תפקיד שיגביר את תחושת הביטחון שלו – "זאב,היום אתה תהיה תורן ותכתוב את הילדים הטובים בדף, כדי שאדע למי לכתוב הערה טובה בסוף השיעור" , אם הוא מתנהג יפה אמרי לו: "תרשום גם את שימך" -  התפקיד יסייע לדימוי העצמי שלו ובכך יסייע לו לבצע את המוטל עליו.
לעומתו,תלמיד/ילד שבשמו האות ג' במקום ה-3  זקוק לגבולות ברורים. "אתה צריך להתנהג יפה, אתה צריך לבצע את המשימות.... " את חייבת לעמוד במה שאת מבטיחה לו "מילה זו מילה" אם לא תעמדי בכך הגבולות לא יהיו ברורים ובפעם הבאה הוא לא יאמין לך.
כמו כן,חשוב לפנות אליו במספרים : "יוגב,עד השעה 3.00 עליך לבצע את משימה 1, עד השעה 3.30 עליך לסיים את משימה שניה" ולא לאפשר משא ומתן "עשיית השיעורים אינה נתונה לדיון, עליך לבצע את המשימות" ואל תשכחי להסביר את ההיגיון שבעשיית המשימות: "עשיית השיעורים אינה נתונה לדיון כי אתה חייב להיות כמו כל תלמידי הכיתה וברמת תלמידי הכיתה" (כך את יוצרת משמעות לדרישתך).
"תשמעי,כול יום אני לומד ממך משהו חדש-שאפו" אני אומר לה ומסיים את השיחה במהירות,כדי לכתוב לפני שאשכח.
נשתמע בטיפ הבא



יום שבת, 29 בדצמבר 2012

טיפים ללקויות למידה לפי שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי

כמה עגול הוא העולם
פגשתי "במקרה" לפני כמה חודשים חברה מימי הבית ספר כשהיינו "יפים וצעירים"-שמה נעמה רומי.
מה שלומך? מה איתך? איך החיים? שאלות מפגש רגילות ונורמליות....
"אני נשואה,ילדים,עובדת בהוראה מתקנת בבית ספר בקרית חיים כמורה וגם באופן פרטי,תואר שני...."יופי,קפצתי.
אולי אני יכול להוסיף לידע הענק שלך משהו "בזווית קצת אחרת?".כתבתי ספר שנקרא "הנגיעה של אמא" שבו אני מלמד טכניקה מעשית וממוקדת לזיהוי הדרך התקשורתית הנכונה אל ילדים,ואני מאמין שזה יכול להוסיף ולהקל בהתמודדות של הורים ומורים כאחד,בתקשורת עם ואל ילדים.
"אתה יודע מה-נשמע מסקרן."
נפגשנו,שתינו קפה וכתבנו סדרת טיפים להורים ו/או למורים ,שעיקרה הוא מודעות ל"טריקים" ולניואנסים בלימוד ילדים,שמאובחנים כלקוי למידה או עם בעיית קשב וריכוז התנהגותית.
"קיימים סוגי תלמידים שונים בכיתה, יחד עם זאת גם סוגי מורים שונים, אם נדע כמה כללים להתנהגות עם התלמידים, נסייע להם להתמודד עם הקשיים העומדים בפניהם. הקושי הוא לגלות את הגישה אל התלמיד ואיך לפנות אליו, (באיזה דרך תקשורת הוא יתפקד במיטבו).כשיודעים ומבינים את הניואנסים "שמפעילים את הילד"-הכול נהייה פשוט וקל יותר."
"טוב,אז אני מאמין שפה בדיוק יכולה לעזור שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי. השיטה מבוססת על הרעיון שבשם הילד יש את "הקודים" שמפעילים אותו,והאות ה-3 בשם הילד מצביעה ומלמדת על הגישה התקשורתית אליו."
בדקנו,כול אחד שיתף מזווית הידע שלו,וזו התוצאה:
לילד שהאות ה-3 בשם שלו היא "א"  כאמא ו/או כמורה שלו ,צורת ההתנהגות הנכונה אליו צריכה להיות:

בפניה/נימה אישית(אחד על אחד-להזכיר את שמו בתחילת הפניה)
גישה אסרטיבית עם תוצאה חד משמעית ברורה ושיוכל לבחור מתוך 2 אופציות לפחות.
טון הדיבור אליו צריך להיות נעים וסמכותי.
אימון על הנושא-שיעורי בית והקפדה על העשיה.

לדוגמא-"ליאור (נימה אישית בטון נעים),אני יודעת ש...וביחד עם זאת(אסרטיביות) אני נתתי לך 2 משימות שאתה יכול לבחור מביניהם.אתה  חייב לעשות אותם,ועם זאת אני מוכנה שתבחר לבד את סדר הביצוע שלהם.(חד משמעי+אופציית בחירה פתוחה)..."
ברגע,שהאמא בבית ו/או המורה בבית הספר יהיו עיקביות בגישה אליו,הוא יהיה מאומן וידע את המוטל עליו,אז ישתחרר מההנחיה הקבועה.

אני מאתגר אותכם לנסות ולשפר את איכות החיים שלכם ושל ילדכם.
נשתמע בטיפ הבא


יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

שיווק כתנאי להצלחה בחיים וכדרך קלה "לדבר עם הילדים"


אני מאמין שפה זה גן עדן-אנחנו עושים אותו "גיהנום",וכחלק מהחזון שלי ליצור ולשנות את איכות ויכולת התקשורת בין אנשים,אני מפרסם ורוצה לשתף אותכם בתובנות הללו.
להגדרתי ולהבנתי,תקשורת זה התהליך שאנו מעבירים בו את הרצונות והצרכים (הסמויים והגלויים) שלנו-לאדם מולנו,ולעולם בכלל,ומעורבים בו שני אנשים לפחות.זה יכול גם להתבצע "בלי מילים".
תקשורת מילולית זה תהליך שמורכב מכמה פרמטרים מדידים וברורים,ושליטה במיומנות הזו מובילה להצלחה ולהישגים ברמות הכי גבוהות שיש,בכול תחומי החיים.
התהליך מתבצע נכון ומורכב מ-

  1. ת-תוכן שרוצים "להעביר" לאחר.
  2. ק-קבלת התוכן אצל האחר,וגרימת קשב אצלו.
  3. ש-שיפוט ופרשנות של התוכן והחלטה -האם אני רוצה לקבל אותו?
  4. ו-וידוא שהתקשורת והמסר שהתקבל הוא מדוייק ו"פורשן" נכון.
  5. ר-רלוונטיות-האם יש רווח ותועלת (נפשי/חומרי/רגשי) מביצוע התקשורת אצל שני הצדדים.
  6. ת-תכלס-תכנון הדרך הנכונה להעברת המסר(לא מילולית/מילולית) ותרגום המחשבות למילים או למעשים.
איך זה מתקשר לשיווק?
שיווק זה היכולת לזהות את הצרכים והרצונות של הלקוח,ולספר לו על הפתרון בצורה שתואיל לשני הצדדים.מי שמצליח ומתמחה במיומנות הזו-נוגע "בהיכל התהילה".לכן,הגישה הנכונה לדבר ילדים היא "לשווק" את המסר/הרצון שלכם בצורה נכונה.
הגישה השיווקית היא קודם כול-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
השלב הראשון הוא לשאול שאלות-מה הלקוח (הילד) שלנו רוצה?מה הוא צריך?האם הצורך הוא פיזי(ביטחון,בגדים,אוכל) או רגשי (אהבה,שייכות,רושם וכבוד)?האם הצורך שלו הוא גלוי(התחדשות,עניין,עצמאות) או סמוי (צריך לבלוט,צריך להיות חיוני)?אלו הן שאלות שההורה צריך לשאול את עצמו,והתשובות עליהן,יעצבו את דרך הפעולה וצורת התקשורת אל הילד.
השלב השני הוא "היעד".לאן רוצים "להגיע" באמצעות התקשורת עם הילד?למצב שהילד יקשיב או יבצע פעולה?למצב "שהילד ילמד משהו להמשך החיים" או רק להתלונן "ולכבות שריפה מקומית"?האם הילד (מבחינת גיל,יכולת הבנה רגשית ושכלית,מבחינת ידע וניסיון קודם) יכול ומסוגל "להגיע אל היעד"?האם "העברתי" במשפט אחד כמה יעדים?האם הילד יכול לבצע כמה יעדים בו זמנית?
השלב האחרון הוא "ניהול המסר"-איך לספר לילד על היעד שאני רוצה שיגיע אליו,ושהוא יבין (באותה נשימה),שהוא גם ירוויח מזה?איך הדרך הנכונה להציג את המסר לילד כדי שירגיש שגם הרצונות והצרכים שלו מקבלים מענה?שיש מצב של WIN-WIN לשני הצדדים.
אני יצרתי את שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי ככלי עזר,לזיהוי סגנון ודרך התקשורת הנכונה לאדם שממולך,והיא מסתמכת על התובנה שבשם הילד יש את "קודי ההפעלה" אליו,ואפשר לזהות את רצונותיו וצרכיו של הילד/כול אדם
לפי מיקום האותיות בשם.כמובן שאפשר לקבל ידע והרחבה בנושא בספר "הנגיעה של אמא".אני ידגים:

              רוצה להרגיש-אות 2 בשם               צריך לדעת שיש/לקבל-אות 1 בשם
א               אהבה                                         אופציות+אמת
ב               ביטחון                                         בחירה
ג                גדול                                           גמול-מידה כנגד מידה
ד               דומיננטי                                      דוגמא
ה               החלטה                                       הוכחות עובדתיות
ו                וינר                                            וודאות
ז                זרימה/זכות הבחירה                     זמינות
ח               חשוב                                         חופש פעולה
ט               טוב                                            טרוויאליות
י                יפה                                            ידע/יתרון
כ               כיף                                            כיוון חשיבה והסתכלות
ל               לגיטימי                                       ללחום למען מטרה
מ               מלך                                           משמעות ומחיר
נ                נפלא                                          ניהול בידיו
ס               סיפוק                                         סמכותיות בידיו
ע               עניין/עוצמה                                  עצמאות
פ               פיצוץ                                          אין פער בין דיבורים ומעשים
צ                צדיק/צומת לב                              צדק
ק               קלילות                                        להיות קובע
ר               רוגע                                           רווח
ש              שמחה/שקט                                 שליטה
ת               תקווה/תועלתי                              תכלס-עינייני/תודה

אני מאתגר אותכם לזהות (לעצמכם) את הצרכים והרצונות שלכם,של בני/בנות הזוג שלכם,ילדיכם,"הבוס" בעבודה,השכנה ממול.....אמר פעם ניטשה-"אם יודעים למה----מאד קל למצוא פתרונות לאיך"
אחרי שתקראו,תודה מראש אם תפיצו את החומר לחבריכם בכול דרך שתבחרו,כדי שגם הם יחוו "הזדמנות" לחיים טובים יותר.





יום רביעי, 11 ביולי 2012

חיים ומוות ביד הלשון

תקשורת זו היכולת "להכניס תוכן" ולהרוויח תועלת בקלות ופשטות.מתוך זה נגזרות הפעולות העתידיות או הצפויות בגלל התקשורת,וככה נולדת מציאות.
לתקשורת ביו אישית נכונה יש תהליך מאד לוגי ומסודר.יש תוכן שרוצים להעביר,יש קבלת ידע,יש "שיפוט ופרשנות" של הצד שמקבל,יש "רווח ותועלת" ל-2 הצדדים וכמובן רצון,ובסוף,יש תכנון-איך להעביר את התוכן בצורה נכונה ואפקטיבית?
תקשורת בין אישית היא למעשה,תהליך טבעי שיש לו 2 מטרות-"להרוויח תועלת מסויימת "(כול אחד לעצמו) ולברוא מציאות חדשה.
הבעיה מתחילה כאשר, עובדתית, 85% מהאוכלוסיה בעולם נכשלים בשלבים שונים של התהליך.אחד לא חושב מה הוא רוצה "להעביר ולהגיד"-לא ברור התוכן,או לא חושב לפני שמדבר-זה פופולארי.אחר,עושה את כול הדרך נכון אך נכשל בזיהוי הפרזנטציה הנכונה-בשלב ה"איך להעביר את התוכן?".
אני אתן דוגמא-לאחד חשוב הטון,לאחר חשובה הפנייה הישירה אליו ולא דרך "מתווך".לאחד חשוב הקשר עין במהלך העברת המסר כי הוא מודד גם שפת גוף ופחות מקבל את המסר מחוש השמיעה,לאחר חשוב שיציגו לו בצורת שאלה ובקשה-"לא לקבוע לו עובדה".כול אחד הוא עולם ומלואו וכול אחד הוא שונה וצריך גישה שונה אליו-כמו האצבעות ביד-אין אצבע אחת שווה.
להמון אנשים אין את הידע איך לזהות את הצרכים התקשורתיים של זה שממולנו על מנת להעביר לו מסר בלי כוח ובלי "לקבל עצבים",כי אם אני טועה,איך אפשר להסביר את התוהו ובוהו שהולך בעולם?-מלחמות,סכסוכים,אלימות של בני נוער,משהו מבקש שקט בלילה מנערים והתוצאה-דוקרים אותו למוות...ואין סוף."חיים ומוות ביד הלשון"-לא אני המצאתי.
אני מזמין אותכם להכנס לטעימה בחינם בספר שכתבתי "הנגיעה של אמא".שם תוכלו לקבל מושג מעמיק יותר,דוגמאות והמון ידע "איך לדבר ולהעביר מסר בצורה נכונה" בלי להפעיל כוח.
אני מתחייב-את כול זה אפשר ללמוד וליישם ב-10 דקות בלי להיות מומחה,וכמובן,תוכלו להגיב פה או בדף הפייסבוק שלי,ותעלו שאלות שיעניינו את כולם.

יום שישי, 6 ביולי 2012

אתה לא נותן לי כבוד


כל דבר בעולם/בחיינו-בנוי ומורכב מתהליך.הקמת עסק,קריירה,הקמת בית,בניית תוכנה,התבגרות,קבלת החלטה......להכל יש תהליך מסודר,שהבנת "הפרמטרים" בו ויישומם בסדר הנכון –תגרום להצלחת התהליך ולתוצאה "מנצחת".
אי אפשר "לקפוץ ולדלג" ו/או לערבב את סדר השלבים-התוצאה "הרצויה/המנצחת" פשוט לא יוצאת ואין סיפוק מהתוצאה החלקית שהתקבלה.
במהלך התהליך,כדי לבדוק אם אתה כשיר/מוכן לשלב הבא,מגיע "מבחן" בדמות קושי,שכדי לעבור אותו ,תצטרך "להוציא ולהשתמש" בכל מה שלמדת בתהליך עד כה-בדיוק כמו בבית ספר.
רוב האנשים בעולם לא מבינים את זה.הם משתמשים בתוצאה הסופית "כסמן/כהגדרה" למציאות שלהם,ולא מסוגלים לאבחן ולמקד-באיזה פרמטר בתהליך יש להם קושי.
אני ייתן דוגמא כדי לחדד את דבריי:
אנשים אומרים לחברים/למשפחה/לילדיהם... "אתה לא נותן לי כבוד"/"אתה לא מכבד אותי"...
יש פה בעיה-הם מרגישים "זלזול רגשי" מצידם אך לא באמת נותנים לצד שמנגד את האופציה לתקן-"כבוד" זו תוצאה סופית / סוף התהליך.כבוד זו מילה/הגדרה שמייצגת תהליך מובנה עם סדר,יש לו התחלה/אמצע והסוף הוא למעשה-תחושת ערך עצמי ודימוי עצמי של "מלך" שמוגדרת כמילה-כבוד.הם לא מבינים /מסוגלים להסביר "איפה יש פספוס בתהליך" "ומה הם היו רוצים שהצד שמנגד יתקן להבא?"
בעשרת הדיברות כתוב-"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך.....".
אלוהים למעשה נתן לנו תוצאה סופית שהוא רוצה שנגיע אליה+רווח מזה.את תהליך "הלמידה וההתבגרות והחקר" הוא השאיר לנו.
את השאלות של- מה זה כבוד?למה צריך אותו ולמה צריך לתת אותו להורים/לאחרים?איך נותנים כבוד?מי צריך אותו בכלל?מה אני צריך לעשות/איך להתנהג כדי שיבינו שאני נותן כבוד?....הוא השאיר לנו ללמוד ולהבין.אלוהים למעשה נתן פה "פתח כניסה" לאדם כדי שיעבור תהליך רגשי/התפתחותי של שאילת שאלות ותשובות,שיפתחו בו יכולות/עומק פנימי/הבנה והכרה ביכולותיו ואיכויותיו,ובסוף התוצאה הסופית של התהליך,תוגדר במילה-כבוד.
בואו "נמפה" את התהליך של –כבוד.(אני בטוח שלכל אחד יש "השגות/תובנות/תוספות ותתי סעיפים"-אני ממפה רק את המרכזיים והעיקריים):
1.      השלב הראשון הוא אמונה.הגישה צריכה להיות אכפתיות/אמפטיה כלפי הצד שמנגד(כדי שנרצה לקיים בכלל קשר רגשי איתו-כבוד זה תחושה),נוכחות –צריךלהיות ב-100%-פיזי ורגשי,פתיחות וחשיפה בלי פחד.אלו מצבים רגשיים שיכולים להתקיים רק אם יש אמון ואמונה בצד שמנגד "שלא ינצל אותנו לרעה" ואמונה עצמית "שנדע להתמודד עם כל צרה שתבוא בלי להתרסק".
2.      אם יש אמונה אז השלב הבא הוא-כנות וכוונות.בלהיות כנה עם כוונות טובות יש רכות מתוך עוצמה-יש אמת ומשמעות-יש מוטיבציה,אנרגיה ורצון לעשות "מעבר"-לרצות ולתת מתוך הבנה והכרת תודה על...
3.      אחריו מגיע בריצה-הביטחון.מרגישים "בטוח" בצד שממול ברצון "לחוות איתו ולהיות ביחד" ו/או במשמעות הקשר ובחוזק הקשר.מרגישים "בהירות" שהדרך הולכת ביחד.יש "דבק" בקשר-באש ובמים.
4.      בסוף מגיע –הדימוי  והערך עצמי."הצלחה ועבירת כל השלבים"-למעשה זה מוביל לתחושת "מלך/מלכה"-הצד שמול מבין חש ובין שהוא "שווה/יפה/ווינר" רוצים/משתוקקים/"כמהים" להיות איתו ועל ידו "ומעריכים" את כל פועלו למען....למעשה זה המימוש והגשמה-להרגיש מלך-"להרגיש כמו אלוהים".
כשאלוהים ציווה "כבד את אביך ואת אימך...",הוא למעשה הוציא אותנו (הילדים) למסע/תהליך של מציאת אמונה עיוורת בהורים שאוהבים אותנו גם כשאנחנו לא "מבינים ויודעים" מה הם עושים ולמה,שיש להם רק כוונות טובות וכנות ושנוכל לפתח כישורי תקשורת איתם ובכלל,שנמצא רשת ביטחון בהם ולמעשה "בזה שמכוון אותם",ונעריך ונכיר תודה על כל הקשיים שהם כהורים חוו/חווים בגידול שלנו.
למעשה כבוד להורים=תודה על העבודה הטובה שהם עשו כהורים-זה למעשה השלמת הייעוד שלהם-הם הגיעו "לשלווה ולנחלה"-הם מימשו את הייעוד שלהם.
כבוד=סמן/הגדרה שמשמעותה-"אני מכיר ב... ומוקיר ומעריך את זה מאד.
אם מבינים את התהליך-אז בפעם הבאה "שלא תקבלו כבוד" פשוט תדייקו ותסבירו –מה לא לשביעות רצונכם?מה לא קיבלת בתהליך?אל תזרקו "פצצה" כללית.עם הגדרה מדויקת אפשר "לעבוד ולתקן"-עם משהו כללי אי אפשר-ואחר כל אומרים..."למה...אני הייתי בסדר......"
איך זה קשור להורות – אם מבינים את התהליך,פתוחים ללמוד כישורי חיים בנושא תקשורת בינאישית אפקטיבית  אז גם יודעים איך להציג את המסר בצורה שתתקבל ללא התנגדות וללא כעסים ועצבים.וזה "תופס" גם על ילדנו.

הורות-תהליך או תוכן? קבלה או נתינה?

תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות".
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי.
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית....
אני יתן דוגמא:
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות.
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי...
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים.
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד".
איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?"
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה").
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים".
השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים?
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם?
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות".
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות?