תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות".
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי.
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית....
אני יתן דוגמא:
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות.
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי...
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים.
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד".
איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?"
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה").
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים".
השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים?
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם?
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות".
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות?
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי.
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית....
אני יתן דוגמא:
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות.
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי...
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים.
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד".
איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?"
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה").
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים".
השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים?
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם?
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות".
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה