אתה לא נותן לי כבוד

כל דבר בעולם/בחיינו-בנוי ומורכב מתהליך.הקמת עסק,קריירה,הקמת בית,בניית תוכנה,התבגרות,קבלת החלטה......להכל יש תהליך מסודר,שהבנת "הפרמטרים" בו ויישומם בסדר הנכון –תגרום להצלחת התהליך ולתוצאה "מנצחת".

אי אפשר "לקפוץ ולדלג" ו/או לערבב את סדר השלבים-התוצאה "הרצויה/המנצחת" פשוט לא יוצאת ואין סיפוק מהתוצאה החלקית שהתקבלה.

במהלך התהליך,כדי לבדוק אם אתה כשיר/מוכן לשלב הבא,מגיע "מבחן" בדמות קושי,שכדי לעבור אותו ,תצטרך "להוציא ולהשתמש" בכל מה שלמדת בתהליך עד כה-בדיוק כמו בבית ספר.

רוב האנשים בעולם לא מבינים את זה.הם משתמשים בתוצאה הסופית "כסמן/כהגדרה" למציאות שלהם,ולא מסוגלים לאבחן ולמקד-באיזה פרמטר בתהליך יש להם קושי.

אני ייתן דוגמא כדי לחדד את דבריי:

אנשים אומרים לחברים/למשפחה/לילדיהם... "אתה לא נותן לי כבוד"/"אתה לא מכבד אותי"...

יש פה בעיה-הם מרגישים "זלזול רגשי" מצידם אך לא באמת נותנים לצד שמנגד את האופציה לתקן-"כבוד" זו תוצאה סופית / סוף התהליך.כבוד זו מילה/הגדרה שמייצגת תהליך מובנה עם סדר,יש לו התחלה/אמצע והסוף הוא למעשה-תחושת ערך עצמי ודימוי עצמי של "מלך" שמוגדרת כמילה-כבוד.הם לא מבינים /מסוגלים להסביר "איפה יש פספוס בתהליך" "ומה הם היו רוצים שהצד שמנגד יתקן להבא?"

בעשרת הדיברות כתוב-"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך.....".

אלוהים למעשה נתן לנו תוצאה סופית שהוא רוצה שנגיע אליה+רווח מזה.את תהליך "הלמידה וההתבגרות והחקר" הוא השאיר לנו.

את השאלות של- מה זה כבוד?למה צריך אותו ולמה צריך לתת אותו להורים/לאחרים?איך נותנים כבוד?מי צריך אותו בכלל?מה אני צריך לעשות/איך להתנהג כדי שיבינו שאני נותן כבוד?....הוא השאיר לנו ללמוד ולהבין.אלוהים למעשה נתן פה "פתח כניסה" לאדם כדי שיעבור תהליך רגשי/התפתחותי של שאילת שאלות ותשובות,שיפתחו בו יכולות/עומק פנימי/הבנה והכרה ביכולותיו ואיכויותיו,ובסוף התוצאה הסופית של התהליך,תוגדר במילה-כבוד.

בואו "נמפה" את התהליך של –כבוד.(אני בטוח שלכל אחד יש "השגות/תובנות/תוספות ותתי סעיפים"-אני ממפה רק את המרכזיים והעיקריים):

1.      השלב הראשון הוא אמונה.הגישה צריכה להיות אכפתיות/אמפטיה כלפי הצד שמנגד(כדי שנרצה לקיים בכלל קשר רגשי איתו-כבוד זה תחושה),נוכחות –צריךלהיות ב-100%-פיזי ורגשי,פתיחות וחשיפה בלי פחד.אלו מצבים רגשיים שיכולים להתקיים רק אם יש אמון ואמונה בצד שמנגד "שלא ינצל אותנו לרעה" ואמונה עצמית "שנדע להתמודד עם כל צרה שתבוא בלי להתרסק".

2.      אם יש אמונה אז השלב הבא הוא-כנות וכוונות.בלהיות כנה עם כוונות טובות יש רכות מתוך עוצמה-יש אמת ומשמעות-יש מוטיבציה,אנרגיה ורצון לעשות "מעבר"-לרצות ולתת מתוך הבנה והכרת תודה על...

3.      אחריו מגיע בריצה-הביטחון.מרגישים "בטוח" בצד שממול ברצון "לחוות איתו ולהיות ביחד" ו/או במשמעות הקשר ובחוזק הקשר.מרגישים "בהירות" שהדרך הולכת ביחד.יש "דבק" בקשר-באש ובמים.

4.      בסוף מגיע –הדימוי  והערך עצמי."הצלחה ועבירת כל השלבים"-למעשה זה מוביל לתחושת "מלך/מלכה"-הצד שמול מבין חש ובין שהוא "שווה/יפה/ווינר" רוצים/משתוקקים/"כמהים" להיות איתו ועל ידו "ומעריכים" את כל פועלו למען....למעשה זה המימוש והגשמה-להרגיש מלך-"להרגיש כמו אלוהים".

כשאלוהים ציווה "כבד את אביך ואת אימך...",הוא למעשה הוציא אותנו (הילדים) למסע/תהליך של מציאת אמונה עיוורת בהורים שאוהבים אותנו גם כשאנחנו לא "מבינים ויודעים" מה הם עושים ולמה,שיש להם רק כוונות טובות וכנות ושנוכל לפתח כישורי תקשורת איתם ובכלל,שנמצא רשת ביטחון בהם ולמעשה "בזה שמכוון אותם",ונעריך ונכיר תודה על כל הקשיים שהם כהורים חוו/חווים בגידול שלנו.

למעשה כבוד להורים=תודה על העבודה הטובה שהם עשו כהורים-זה למעשה השלמת הייעוד שלהם-הם הגיעו "לשלווה ולנחלה"-הם מימשו את הייעוד שלהם.

כבוד=סמן/הגדרה שמשמעותה-"אני מכיר ב... ומוקיר ומעריך את זה מאד.

אם מבינים את התהליך-אז בפעם הבאה "שלא תקבלו כבוד" פשוט תדייקו ותסבירו –מה לא לשביעות רצונכם?מה לא קיבלת בתהליך?אל תזרקו "פצצה" כללית.עם הגדרה מדויקת אפשר "לעבוד ולתקן"-עם משהו כללי אי אפשר-ואחר כל אומרים..."למה...אני הייתי בסדר......"

איך זה קשור להורות – אם מבינים את התהליך,פתוחים ללמוד כישורי חיים בנושא תקשורת בינאישית אפקטיבית  אז גם יודעים איך להציג את המסר בצורה שתתקבל ללא התנגדות וללא כעסים ועצבים.וזה "תופס" גם על ילדנו.